כאב סומטי – יותר ממה שחושבים

הביטויים הסומטיים של מצוקה רגשית מתחילים למעשה כבר מינקות. תינוקות ופעוטות מבטאים את עולמם הרגשי בעיקר דרך הגוף – באמצעות שינה, אכילה, אי־שקט, בכי או היצמדות. עם התפתחות השפה והמודעות הגופנית, סביב גילאי 3–5, אנחנו מתחילים לראות יותר תלונות גופניות מפורשות כמו כאבי בטן, כאבי ראש או כאבים בגפיים. התופעה הופכת שכיחה במיוחד בגיל בית הספר, כאשר העולם הרגשי והחברתי נעשה מורכב יותר, אך היכולת להבין ולבטא רגשות עדיין נמצאת בתהליך התפתחות.

"אמא, כואבת לי הברך."

חצי שעה אחר כך:

"אמא, עכשיו כואבת לי הבטן."

ולמחרת:

"אני לא רוצה ללכת לבית הספר, כואב לי הראש."

אם אתם הורים, יש סיכוי טוב שהסיטואציה הזו מוכרת לכם. מצד אחד, אתם רוצים להקשיב ולהתייחס ברצינות. מצד שני, הבדיקות תקינות, הרופא לא מוצא ממצא ברור, והבלבול מתחיל לחלחל: אז מה בעצם קורה כאן?

לפני שנצלול פנימה, חשוב לי לומר משהו כבר עכשיו: כאב סומטי הוא כאב אמיתי. לא דמיון, לא הצגה, לא מניפולציה, ובטח שלא "סתם".

הגוף והנפש: מערכת יחסים ותיקה מאוד

הקשר בין גוף לנפש אינו רעיון חדש של העידן המודרני. כבר ביוון העתיקה תיאר היפוקרטס את האדם כמכלול שבו הגוף, הרגשות והסביבה משפיעים זה על זה. במשך מאות שנים הרפואה ניסתה להפריד בין הגוף לנפש, אך ככל שהמחקר התקדם, התברר שההפרדה הזו מלאכותית הרבה יותר ממה שחשבנו.

כיום אנחנו יודעים שמערכת העצבים, מערכת החיסון, המערכת ההורמונלית והמערכת הרגשית נמצאות בדיאלוג מתמשך. מחשבות, רגשות, מתח, פחד, התרגשות ואפילו ציפייה – כולם יכולים להשפיע על מה שאנחנו מרגישים בגוף.

או במילים פשוטות יותר: הגוף מקשיב למה שעובר על הנפש, והנפש מקשיבה למה שעובר על הגוף.

אז מה זה בעצם כאב סומטי?

המילה סומטי מגיעה מהמילה היוונית Soma שפירושה "גוף".

באופן מילולי, כל כאב שאנחנו מרגישים בגוף הוא כאב סומטי.

עם השנים, בשפה המקצועית וגם בשפה היומיומית, המושג "כאב סומטי" הפך לתיאור של כאב גופני שמושפע במידה רבה מגורמים רגשיים, חברתיים או פסיכולוגיים.

חשוב להדגיש: זה לא אומר שהכאב "נמצא בראש". הכאב נמצא בגוף, מורגש בגוף, ולעיתים אף נובע משינויים ממשיים באופן שבו מערכת העצבים מעבדת מידע ותחושות.

למה קל לנו לזהות כאבי בטן, אבל פחות כאבי ברכיים?

כשילד מתלונן על כאב בטן לפני מבחן, או על בחילה ביום הראשון בגן, רובנו מבינים באופן אינטואיטיבי שיש קשר למתח או לחשש.

לעומת זאת, כאשר ילד מתלונן על כאב בברך, בקרסול, בגב או בצוואר, אנחנו נוטים לחשוב מיד על פציעה, בעיה אורתופדית או מחלה.

ולכן מתחיל לעיתים מסע ארוך:

צילום.

אולטרסאונד.

בדיקות דם.

אולי עוד מומחה.

ועוד מומחה.

ועוד בדיקה "רק כדי להיות בטוחים".

כמובן שלעתים בירור רפואי הוא הכרחי וחשוב. אבל כאשר שוב ושוב לא נמצא הסבר רפואי ברור, עלול להיווצר מצב מתסכל מאוד עבור כולם.

ההורים מרגישים אבודים.

הילד מרגיש שלא מבינים אותו.

והכאב? לפעמים דווקא מתגבר.

באיזה גיל זה מופיע?

הביטויים הסומטיים של מצוקה רגשית מתחילים למעשה כבר מינקות. תינוקות ופעוטות מבטאים את עולמם הרגשי בעיקר דרך הגוף – באמצעות שינה, אכילה, אי־שקט, בכי או היצמדות. עם התפתחות השפה והמודעות הגופנית, סביב גילאי 3–5, אנחנו מתחילים לראות יותר תלונות גופניות מפורשות כמו כאבי בטן, כאבי ראש או כאבים בגפיים. התופעה הופכת שכיחה במיוחד בגיל בית הספר, כאשר העולם הרגשי והחברתי נעשה מורכב יותר, אך היכולת להבין ולבטא רגשות עדיין נמצאת בתהליך התפתחות.

אנחנו יכולים לראות ביטויים סומטיים מילוליים כבר בגילאי 4-3.

ילדים צעירים עדיין לא תמיד יודעים לזהות ולתאר רגשות מורכבים כמו לחץ, אכזבה, געגוע, מבוכה או חרדה. הגוף שלהם עושה עבורם חלק מהעבודה.

עם זאת, התופעה הופכת שכיחה יותר בגילאי 5–10.

לפעמים הגוף נכנס לתפקיד הדובר.

הגוף לא משקר

אחת הטעויות הנפוצות ביותר היא לחשוב שילד שמתלונן על כאב ללא ממצא רפואי "ממציא".

אבל ילדים אינם זקוקים לכאב כדי למשוך תשומת לב. הם זקוקים לתשומת לב כדי להתמודד עם כאב.

כאשר ילד אומר שכואב לו, נקודת המוצא שלנו צריכה להיות שהוא חווה כאב אמיתי.

השאלה היא לא האם הכאב קיים.

השאלה היא מה הכאב מנסה לספר לנו.

אז מה עושים?

ראשית, מקשיבים.

שנית, בודקים כשצריך.

ושלישית, זוכרים שלא כל כאב הוא רק גוף, ולא כל כאב הוא רק רגש.

לפעמים מדובר בשילוב העדין והמורכב שביניהם.

במקום למהר לשאול "מה לא בסדר בברך?", אפשר לפעמים לעצור ולשאול גם:

"מה עובר על הילד שלי בתקופה האחרונה?"

לפעמים התשובה נמצאת בצילום.

ולפעמים היא נמצאת בשיחה, בחיבוק, בקושי חברתי, בשינוי גדול או במתח שהילד עדיין לא יודע לקרוא לו בשם.

כי כשהמילים עדיין לא שם, הגוף לעיתים הופך להיות השפה. ❤️

חשוב לציין: כל כאב חדש, חריג, ממושך או כזה המלווה בתסמינים נוספים מצריך הערכה רפואית. כאבים סומטיים אינם אבחנה של "אין כלום", אלא דרך להבין את המפגש המורכב בין הגוף, מערכת העצבים והעולם הרגשי של הילד.