All Posts

הרבה שנים חשבתי שאני מבינה התפתחות. למדתי פיזיותרפיה, עבדתי עם ילדים, הכרתי שלבים, טבלאות, אבני דרך. העבודה בשיקום לימדה אותי שההתפתחות היא לא לינארית, והכל יכול לקרות במקביל או בסדרים משתנים, אבל לפחות ידעתי מתי ילד אמור להתהפך, לזחול, ללכת, לקפוץ, לעלות ולרדת מדרגות. וכשילד כבר עושה את כל אלה  יש תחושה שהוא “שם”. שהחלק המאתגר של ההתפתחות מאחורינו.אבל אז הבנתי שמשהו חסר לי.ידעתי להסביר למה ילד עוד לא קופץ,אבל לא תמיד למה הוא מתקשה להיפרד,למה “עוד מעט” מרגיש לו כמו נצח, ולמה

כשמשפחה עוברת למדינה חדשה, העולם כולו משתנה - לא רק עבורנו כהורים, אלא גם ובעיקר עבור הילדים. לפני המעבר שלנו להולנד, אלון ואני השקענו זמן רב במחשבה על איך נכון ללוות את איה ונלי בתהליך. דיברנו על מתי  לספר, מה  לומר, איך  להיפרד, ואיך ליצור עבורן תחושת יציבות בתוך שינוי גדול. רק בדיעבד הבנתי עד כמה השאלות הללו רלוונטיות לא רק למעבר מדינה, אלא כמעט לכל שינוי משמעותי בחיי ילדים: מעבר דירה, כניסה למסגרת חדשה, או כל חוויה שבה הקרקע קצת זזה מתחת לרגליים. כאן אני משתפת את העקרונות