אז מה בין פיזיותרפיסטית למדריכת הורים?

אם הייתם שואלים אותי לפני כמה שנים מה הקשר בין פיזיותרפיה התפתחותית להדרכת הורים, אולי הייתי עונה בצורה הרבה יותר טכנית.היום ברור לי שהחיבור הזה לא רק הגיוני - הוא בלתי נפרד.

כפיזיותרפיסטית התפתחותית אני פוגשת תינוקות, פעוטות וילדים בכל שלבי ההתפתחות, ויחד איתם – הורים שנמצאים בשלבים מאוד שונים של הורות. כל שלב מביא איתו שאלות, דאגות, עומס, וגם הרבה חוסר ודאות.

יש קשר ישיר בין השלב ההתפתחותי שבו הילד נמצא לבין ההתנהגויות שאנחנו רואים בבית. כשמבינים את השלב הזה - הרבה מצבים מפסיקים להרגיש “לא בסדר” ומתחילים להיות מובנים. מהמקום הזה אפשר לתת להורים כלים שמתאימים בדיוק למה שקורה עכשיו.

העבודה שלי מלאה במעברים ושינויים: תחילת תנועה חדשה, שינוי שגרה, כניסה למסגרת, קפיצה התפתחותית. אלו רגעים שמערערים ילדים -

וגם הורים. היכולת ללוות תהליכים כאלה, לנרמל תגובות, ולהחזיק את המורכבות, היא חלק מרכזי גם בהדרכת הורים.

מעבר לזה, פיזיותרפיה התפתחותית עובדת דרך הגוף. דרך תנועה, ויסות וחוויה. הרבה לפני שיש מילים, הגוף מספר סיפור - על עומס, על צורך בקשר, על קושי או על בשלות. ההקשבה לגוף של הילד מאפשרת להבין הרבה ממה שקורה בהתנהגות.

והדבר אולי הכי חשוב: אין התפתחות בלי קשר. אין תנועה, אין שינוי, ואין למידה בלי מבוגר שנמצא שם. לכן המעבר להדרכת הורים היה טבעי כל־כך – כי מה שקורה בקליניקה חייב לעבוד גם בבית, בתוך החיים עצמם.

בשבילי, החיבור בין פיזיותרפיה התפתחותית להדרכת הורים הוא חיבור בין גוף, רגש וקשר.ושם, בדיוק שם, קורה השינוי.